פסק-דין בתיק ע"פ 6382/07

השופט ח' מלצר:

1.             במוקד ערעור זה ניצבת פרשה מקיפה שבה היו מעורבים 16 נאשמים, שנטען כלפיהם כי עסקו בפעילות עבריינית מגוונת. בין הנאשמים נכלל גם המערער: עאטף מרעב (להלן - עאטף). הרקע שבבסיס הערעור שלפנינו נסקר בהרחבה במספר פסקי דין קודמים של בית משפט זה (ע"פ 3197/07 עיאט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.11.2007) (להלן - עניין עיאט); ע"פ 2902/07 עראר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.9.2008) (להלן - עניין עראר); ע"פ 2887/07 ברק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.9.2008) (להלן - עניין ברק); ע"פ 3468/07 עצמון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.7.2010)). הערה: בעניין ברק ובעניין עצמון הייתי חבר בהרכב (והוא הדין ב-ע"פ 5124/08 ג'אבר נ' מדינת ישראל, שפסק דינו אמור להינתן במקביל לפסק דין זה), ואולם הצדדים כאן הצהירו כי מבחינתם אין מניעה שאטול חלק גם בשמיעת ובירור ערעור זה.

נוכח האמור לעיל - בפסק דיננו זה נתמקד, מטבע הדברים, רק בחלקים הנוגעים לעאטף, וזאת על מנת שלא להאריך יתר על המידה. להלן יובאו הנתונים הרלבנטיים.

ההליך בבית המשפט הנכבד קמא

2.              כתב האישום הוגש, כאמור, כנגד 16 נאשמים. נאשם 1, ג'מאל עיאט (להלן - ג'מאל), נאשם 2, כמאל עיאט (להלן - כמאל), ונאשם 16, איאד עיאט (להלן - איאד) הם אחים, בני משפחת עיאט-חרירי. על פי עובדות כתב האישום, הם עסקו בפעילות עבריינית מאורגנת ממקום מושבם בג'לג'וליה. בכתב האישום נטען עוד כי למרותם של השלושה סרו אחרים: אחיהם ווהבי עיאט וכן ויסאם אגבריה (להלן - ויסאם), עיסאם טאהה (להלן - עיסאם), המערער שלפנינו (עאטף), ששון בן-שמעון (להלן - ששון), יריב ברק, בהא ג'אבר (להלן - בהא), ובנוסף באסל עאסי (להלן - באסל) ועומר סוהיל (להלן - סוהיל). באותה התארגנות עבריינית לקחו חלק, על פי הנטען, גם אחמד וותד וחנוך עצמון, שהיו בקשרי ידידות עם מובילי ההתארגנות. כן היו מעורבים בפעילות, על פי האמור בכתב האישום, גם פואד עראר, נואף אל עאצם, עבד אלראוף חדורה וטארק ג'אבר (להלן - טארק). מתוך 15 האישומים, שמחזיק כתב האישום, האישומים הרלבנטיים לעאטף היו האישום השני, החמישי, השביעי, האחד-עשר, השנים-עשר והחמישה עשר.

3.              בית המשפט הנכבד קמא זיכה את עאטף מן העבירות שיוחסו לו באישומים: 5,2 ו-7 והרשיעו בעבירות שיוחסו לו באישומים: 12,11 ו-15.  המדינה לא ערערה על זיכויו ולכן נתמקד מעתה רק בעבירות שבהן הוא הואשם והורשע, כפי שיפורט להלן:

4.              האישום האחד-עשר (פרשיית גבעת-שמואל): על פי הנטען בכתב האישום, אדם שזהותו איננה ידועה פנה לאיאד וביקש ממנו לגבות עבורו חוב כספי מתושב בגבעת שמואל. בכתב האישום נטען כי איאד הורה לעאטף, ששון וסוהיל לירות לעבר רכבו של אותו אדם (שתואר כרכב מסוג פורד, בצבע כסף), על מנת להניעו לשלם את החוב הנטען. עוד נאמר כי איאד מסר לעאטף פרטים אודות החייב וביחד עם ששון וסוהיל -עאטף ביצע תצפיות וסיורים בגבעת שמואל על מנת לאתר את החייב ורכבו. בתאריך 24.3.2005, כך נטען, הגיעו עאטף, ששון וסוהיל לגבעת שמואל, כאשר ששון וסוהיל רכובים על אופנוע והמערער נוהג ברכב. הם התמקמו ברחוב נתניהו בגבעת שמואל כשהם מצוידים באקדח, שאותו החזיק ששון, ובמכשירי קשר על מנת לעדכן איש את רעהו עם הגעתו של רכב העונה לתיאור שמסר איאד. בשלב מסוים הבחינו השלושה ברכב מסוג פורד פוקס בצבע כסף המגיע לרחוב. בכתב האישום מתואר כי לאחר שנהג הרכב החנה את רכבו, התקרבו ששון וסוהיל עם האופנוע ונעצרו בסמוך לרכב. בשלב זה, ששון שלף את האקדח, החזיק בו וירה לעבר הרכב מספר יריות וגרם לו נזק. לאחר הירי השלושה עזבו את המקום ומאוחר יותר נפגשו עם איאד ומסרו לו שביצעו את הירי. איאד הבטיח לשלם לשלושה סכום כסף, לאחר שייגבה את החוב. בכתב האישום נטען עוד כי לאחר מספר הימים הוברר לעאטף, ששון, איאד וסוהיל כי הירי בוצע בטעות לעבר רכב פורד אחר. עאטף הואשם בפריט אישום זה בנשיאת נשק, ירי במקום מגורים, חבלה במזיד לרכב וניסיון לסחיטה בכוח.

5.              העדות המרכזית לעניין האירועים המפורטים בפריט אישום זה היתה עדותו של סוהיל, עימו נחתם הסכם עד מדינה. סוהיל העיד על אירוע הירי, כמפורט בכתב האישום ומסר פרטים נוספים גם על אופן ההכנה לירי. בית המשפט הנכבד קמא מצא ראיות מחזקות לעדותו של סוהיל: במקום הימצאותם של חורי הקליעים ברכב הפורד שנורה (בצד השמאלי של הרכב, כפי שאכן מסר סוהיל); במספר הכדורים שעל פי הטענה נורו אל עבר הרכב (בין חמישה לשישה, ואכן נמצאו חמישה חורים בדלתות הרכב); בתיאור הרחוב שבו בוצע הירי (שאת שמו לא זכר סוהיל), אשר הוא הרחוב שבו מתגורר בעל הרכב שנורה בטעות. 

6.              נוכח היותו שותף בעבירות הירי, בית המשפט הנכבד קמא קבע כי נדרשת תוספת ראייתית של סיוע לעדותו של סוהיל. בית המשפט המחוזי הנכבד מצא כי תוספת זו היא הודייתו של עאטף בפני באסל, עד המדינה המרכזי בפרשה כולה (שלא היה בגדר שותף בביצוע האירועים המתוארים באישום זה). בעדותו סיפר באסל כי עאטף מסר לו שהוא וסוהיל עומדים לבצע ירי בגבעת שמואל, קודם לביצוע הירי. הודיה זו לא תועדה על ידי באסל בהקלטה כלשהי, כפי שקרה במקרים אחרים, מושאי כתב האישום והיא נלמדה מדבריו של באסל למפעיליו "בזמן אמת" ובהמשך, מעדותו של באסל בבית המשפט. יצוין, כי מפעילו של באסל לא ביצע כל תרשומת בזמן קבלת הדיווח ואולם הוא העיד על כך בבית המשפט ורשם על כך מזכר בדיעבד. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי באסל לא "שירבב" את שמו של עאטף לתיאור האירועים מתוך יצר נקם, כנטען, אלא שחלקו של המערער פורט ותואר על ידי באסל למפעיליו "בזמן אמת". בית המשפט הנכבד קמא קבע כי מניעיו של באסל להזכרת שמו של המערער בפני מפעיליו "בזמן אמת" היו מניעים של רצון לשתף פעולה באופן מלא עם מפעיליו ומתוך מגמה שלא להסתיר כל אינפורמציה.

          עם זאת, בית המשפט הנכבד קמא החליט לזכות את המערער באישום זה מהעבירה של ניסיון סחיטה בכוח, לאחר שלא הוכחה זהותו של הנסחט.

7.              האישום השנים-עשר: על פי הנטען בכתב האישום, טארק פנה לג'מאל ושיתף אותו בחשדו, כי אשת אחיו (של טארק) נפגשת עם אדם בשם יוסף עיסאווי (להלן - עיסאווי). על פי הנטען בכתב האישום בעקבות שיחה זו הורה ג'מאל לויסאם ולעאטף לירות באותו עיסאווי. כן נטען בכתב האישום כי ג'מאל ביקש מטארק שיביא לו אקדח ממקום מסתור בביתו (של ג'מאל). על פי האישום, ויסאם ועאטף ביצעו ירי לעבר רכב שבו שהה עיסאווי, ביחד עם אחר בשם נביל מראר, ולאחר הירי הם דיווחו לג'מאל על דבר ביצועו. המערער והמעורבים האחרים בפרשייה זו הואשמו כאן בעבירות של נשיאת נשק ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

העדות המרכזית שביססה אישום זה היתה עדותו של עד המדינה באסל. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי אין היא זקוקה לתוספת ראייתית מסוג סיוע, נוכח העובדה שבאסל לא היה בגדר שותף-מבצע לאירועים, מושא אישום זה. בהכרעת הדין בחן בית המשפט בפירוט את טענות ההגנה בדבר אי-דיוקים שנפלו בעדותו של באסל, בין היתר, בציון שם קורבן הירי ומועד הירי והגיע למסקנה כי אי דיוקים אלה אינם פוגעים במהימנות גירסתו, שכן לכולם ניתנו הסברים מניחים את הדעת.

בית המשפט הנכבד קמא ציין אמנם כי פרט לעדותו של באסל אין כל ראיה נוספת התומכת במעורבותו של עאטף באירוע, מושא פריט אישום זה. אולם, נקבע כי נוכח האמון הכללי בבאסל והאמון הפרטני בגרסתו באישום זה, הרי שהעובדות כאן תומכות בגרסתו: יציאתם של ויסאם ועאטף מן הבית, כשהם חמושים באקדח ומתוך מטרה לבצע את הירי וחזרתם לאחר זמן קצר, כשויסאם מדווח על ביצוע הירי. עובדות אלה מבססות, לשיטת בית המשפט, אותה הנחה הגיונית אחת ויחידה בדבר ביצוע הירי על ידם.

8.              אשר לטענתו של עאטף כי גם בהתקבל עדותו של באסל כעדות מהימנה, לא ניתן לייחס לו עבירה של נשיאת נשק באישום זה - זו נדחתה, ונקבע כי נוכח העובדה שעבירה זו יוחסה לעאטף כמבצע בצוותא מכוח סעיף 29 לחוק, הרי שנזקף לחובתו מעשהו של כל אחד מן המבצעים האחרים.

9.              האישום החמישה-עשר: אישום זה הינו אישום סבוך ומפורט ביותר ועל מנת לקצר היכן שניתן, נתייחס בעיקר לאותם חלקים המיוחסים למערער שלפנינו, או שקשורים אליו בדרך כלשהי. על פי אישום זה, בחודש יוני 2005 קשרו ג'מאל, כמאל ואיאד קשר לירות בבאסל בעקבות חשדם כי הוא חדל לסור למרותם והחל לפעול תחת חסותם של עבריינים אחרים. במסגרת קידום הקשר, פנו כמאל ואיאד לששון, עדכנו אותו על הקשר והורו לו לספק להם תחמושת לרובה סער מסוג M-16. נטען כי ששון סיפק לג'מאל ולאיאד שלוש מחסניות ובהן כדורים לרובה כאמור, הכל בנוכחות המערער-עאטף, שנטען כי ידע אף הוא על הקשר. ג'מאל, כמאל ואיאד עדכנו גם את עיסאם בדבר קיומו של הקשר לפגוע בבאסל והטילו עליו לבצע את משימת הירי. ג'מאל, כמאל ואיאד מסרו לידי עיסאם את הנשק והתחמושת וגם עשו מאמצים לאתר את באסל, והודיעו על כך למכריהם. בהמשך, במועד לא ידוע לפני 6.8.2005, נודע לעאטף ובהא כי אדם בשם תאמר ריאן (להלן - תאמר), הנחשב כמקורב לבאסל, שוהה בג'לג'וליה. על פי עובדות כתב האישום, דקות ספורות לאחר מכן הגיעו עאטף ובהא ברכבם למקום בו היה אותו תאמר, כשעאטף פועל במסגרת הקשר. תאמר, אשר חשש מן השניים, ניסה להתקשר לבאסל, שכן סבר כי הוא יוכל לסייע לו (נוכח קשרי החברות עימם). נטען כי עאטף ובהא נטלו את מכשיר הטלפון הנייד של תאמר, בדקו אותו וגילו שניסה להתקשר לבאסל. בשלב זה הם אחזו ובו והכניסוהו בכוח לרכב, כאשר בהא נוהג בו ועאטף יושב ליד תאמר במושב האחורי ושומר עליו לבל ינסה לברוח. נטען כי עאטף ובהא עצרו את הרכב, גררו את תאמר אל מחוץ לרכב והחלו להכות בו בחוזקה באגרופים, סטירות ובעיטות, תוך שהם חוקרים אותו באשר למקום שבו שוהה באסל. תאמר סירב לספר להם היכן שוהה באסל והם המשיכו להכותו והורו לו להסתלק מהמקום. תאמר החל לברוח מהמקום ואז ג'מאל, טארק ואיאד הגיעו למקום ועצרו סמוך לתאמר. נטען כי איאד איים עליו כי יהרוג אותו במידה שיראה אותו שוב בג'לג'וליה.

בהמשך, בתאריך 6.8.2005, בשעות הערב, נודע לג'מאל, כמאל ואיאד כי באסל שוהה בכפר ברא, ואלה הורו לעיסאם ולשניים נוספים לצאת לכפר ברא וזאת במטרה לפגוע בבאסל. עיסאם והשניים האחרים נסעו ברכב מסוג מזדה לכפר ברא, כשהם מזוינים ברובה סער מסוג M-16, שסופק להם על ידי ג'מאל, כמאל ואיאד, וכשהם עוטים כובעי גרב על פניהם. עיסאם והשניים האחרים נסעו לכיוון בנין המועצה בכפר ברא, אשר בסמוך לו ישבו באסל ואנשים נוספים. עיסאם והשניים האחרים עצרו את רכבם בסמוך לבאסל, עיסאם ירד מהרכב כשהוא אוחז בנשק, וירה צרור יריות לעבר באסל. באסל החל לנוס ועיסאם רדף אחריו, עד שבאסל מעד, אז עיסאם התקרב אליו וניסה לירות בו. עיסאם לא הצליח לתפעל את הנשק בשל מעצור ונמלט מהמקום יחד עם השניים האחרים.

          סעיף האישום שיוחס למערער בפריט אישום זה היה קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה בנסיבות מחמירות וחטיפה.

10.           בית המשפט המחוזי הנכבד הרשיע את עאטף בעבירות שיוחסו לו באישום זה. בית המשפט אימץ את גרסת המדינה וקבע כי התקיים כאן רצף אירועים כזה, שהיה בו כדי להוכיח את קשירת הקשר לפגוע בבאסל, על רקע החשד כי ערק משורות משפחת עיאט-חרירי לשורות משפחת עבדלקאדר היריבה. אלה האירועים שבית המשפט ציינם כמבססים את קיומו של הקשר:

האירוע הראשון ברצף האירועים היה מפגש בבית משפחת עיאט, שבו ביקש ג'מאל מבאסל לפגוע בבן משפחתו. במפגש זה נכח גם המערער. לאחר שבאסל סירב לדרישה זו הוא החל לחוש מאוים ודיווח למפעיליו על תוכן הפגישה מיד לאחר מכן.